החלטה בתיק ב"ש 4145/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו ( כב' השופט מר משה אלטר) מתאריך 7.11.2007 בתיק ב"ש 5814/07.

2.       בהחלטתו האמורה דחה כב' בית המשפט קמא בקשת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, והורה לשחרר את המשיב בערובה, לפי סעיפים 44 ו- 48 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996, ובתנאים הבאים:

(א)     המשיב ישהה במעצר בית חלקי, משעה 18:00 ועד שעה 07:00, בבית הוריו בכרמיאל, ויהיה נתון לפיקוחם.

(ב)      המשיב יתייצב בבית המשפט בכל מועד אליו יוזמן להמשך ההיליכים המתנהלים נגדו.

(ג)      המשיב יפקיד התחייבות עצמית, ותנתן ערבות של הוריו, לקיום תנאי השחרור.

          על החלטה זו הוגש הערר שלפני, ולטענת ב"כ העוררת, שגה בית המשפט קמא בכך שלא קבע כי יש לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

3.       בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא, מיוחסות למשיב שתי עבירות, והן, הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 והתפרצות לדירת מגורים וגניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק זה.

          נטען בכתב האישום, כי בתאריך 17.10.2007, התפרץ לדירת שכניו לבניין, הם שלושה סטודנטים, וגנב מהדירה "רסיבר", מכשיר DVD ומחשב.

          באותה עת היה על המשיב לשהות במעצר בית בבית הוריו, בעקבות הליך אחר שהתנהל נגדו.

          בתאריך 7.11.2007 התקיימה הקראה של כתב האישום, והמשיב הודה בעובדותיו.

4.       מפאת חשיבות הדבר להליך שלפני, אעמוד בקצרה על אותה הוראה חוקית שהופרה על ידי המשיב בעת שהתפרץ לדירת שכניו, שאחד מהם, על פי הנטען לפני, הוא חברו.

          בתאריך 23.8.2006 הכה המשיב בחפץ קהה בראשו של אדם, וכתוצאה מכך נגרם לאותו אדם שבר בעצם המצח. על כך הועמד המשיב לדין בבית משפט זה (ת"פ 517/06). לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לאחר דיון בבקשה החליט בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, והיא, שהמשיב יהיה נתון למעצר בית מלא בבית הוריו, ובפיקוח אלקטרוני. עם זאת נקבע, שהמשיב יוכל לצאת פעמיים בשבוע לעבודה ביחד עם אביו, ולאחר מכן הותר למשיב לצאת לעבודה שלוש פעמים בשבוע.

          במהלך הדיונים בתיק העיקרי הגיעו הצדדים להסדר טיעון, והמשיב הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333(א)(1) ו- 335 לחוק העונשין. לאחר קבלת תסקירי שירות המבחן, ניתן גזר דין על המשיב, והוא נדון ל- 22 חודשי מאסר, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל, והיתר על תנאי, והתנאי היה שבמשך שלוש שנים לא יעבור המשיב העבירה בה הורשע או עבירת אלימות מסוג פשע.  כמו כן חויב המשיב לשלם פיצויים בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ואף ניתן עליו צו מבחן.

          המשיב הגיש ערעור על חומרת העונש לבית המשפט העליון (ע"פ 5409/07). בית המשפט העליון קבע, כי העבירה בה הורשע המשיב היא עבירה חמורה, אך למרות החומרה שבעבירה, נתן בית המשפט העליון משקל רב לכך שמדובר היה בקטין, עם נסיבות אישיות מורכבות, והכל כפי שפורט בתסקירי שירות המבחן ובפסק הדין שניתן. בית המשפט העליון מצא איפוא, כי יש מקום להפחית את עונש המאסר לריצוי בפועל, ולהעמידו על שישה חודשי מאסר (במקום שמונה), והורה לערוך חוות דעת של הממונה על עבודות השירות.

5.       בתקופה בה המתין בית המשפט העליון לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, היה על המשיב לשהות במעצר בית, על פי התנאים בהם שוחרר, ויותר מכך, היה על הוריו לשמור עליו ולפקח עליו. ואולם, בעוד בית המשפט העליון ממתין לחוות דעת הממונה, עבר המשיב את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא, ולמעשה הפר את תנאי מעצר הבית שנקבעו, ואף הוריו, שאמורים היו לפקח עליו, הפרו את חובתם לפקח עליו.

          אציין, לשם שלמות התמונה, כי בינתיים החל המשיב לרצות את עבודות השירות, במסגרת עמותת "פתחון לב" המחלקת מזון לקשישים ולנזקקים.

6.       כיוון שהמשיב כבר הודה בעובדות כתב האישום, אין עוד מקום לבחון האם קיימות ראיות לכאורה נגדו, ונשאלת השאלה, האם קיימת עילת מעצר.

          בית המשפט קמא קבע בהחלטתו, כי לא קיימת עילת מעצר נגד המשיב, משום שמדובר בעבירת רכוש "שקשה לומר עליה שהיא נעברה בתחכום רב".  בית המשפט קמא הוסיף וציין, כי לא נעלם מעיניו, שהמשיב ביצע את מעשה ההתפרצות תוך הפרת צו של בית המשפט, אך סבר כי אין בעובדה זו כדי לבסס קיומה של עילת מעצר.

          מטעם זה שוחרר המשיב בערובה, ובקשת העוררת להורות על עכוב שחרורו, על מנת לאפשר הגשת ערר על ההחלטה, נדחתה.